נכתב בשנות ה-60 על בית הספר הקיבוצי ואינפורמציה מהשטח.
מהישגי בית הספר
מראשיתה של שנת הלימודים הזאת משביע רצון המצב בבית ספרנו את רצוננו. כל הכיתות נכנסו מיד למסלול הלימודי. לא הורגש המשבר של התחלה בשום כיתה, ואף הצעירה ביותר, בה אנו רגילים לבעיות האופייניות לראשיתה של כיתה ב'. אך אין ברצוננו למסור הפעם דו"ח חינוכי, אלא לתת אינפורמציה על ההישגים החומריים והחינוכיים-ארגוניים שהשגנו, והם המסייעים לנו במידה רבה בעבודתנו החינוכית והלימודית.
חדר המוריםלכאורה דבר של מה בכך, חדר ככל החדרים, אך החדר הוא בבחינת רעיון בהתגשמותו, זהו מקום בו נפגשים המורים מדי יום ביומו ומבררים (סביב כוס קפה כמובן) את הבעיות היומיומיות השוטפות, כך נוצר מגע הדוק בין המחנכים, ותוך שיחה בחברותא מתחלקים ברשמים, מבררים ענינים ופותרים בעיות. שיחות אלה משחררות את ישיבת חבר העובדים השבועית מעומס סדר היום הסידורי ומאפשרות לקיים בה דיונים חינוכיים.
מאז ומתמיד טענו, כי התנאי הראשון לעבודה חינוכית סדירה של בית הספר הוא חבר מורים מלוכד העובד מתוך הרמוניה. אנו על סף הגשמתו של רעיון זה. עם שובו של פרננדו יהיה צוות מורים מלא הרואה בעבודתו את יעודו.
מועדון לילד
גם לילדים סידרנו מקום מפגש. בכיתת בית "גפן" הישנה מבלים הילדים כמעט מדי ערב במועדון לילד. שם נמצאים משחקי חברה ועיתונות ובשעות "מאוחרות" מוגש גם כיבוד קל. הרכב המבלים משתנה מדי פעם: לא בלבד ילדי הקבוצה משחקים בינם לבין עצמם, אלא ישנן פגישות בין קבוצות שונות, וכן בין ילדי הקבוצות להוריהם, בימי החורף כאשר הילדים כבר משעה 19:30 באים לבית הילדים ושעת כיבוי האורות היא הרבה יותר מאוחרת, הרי המועדון בא למלא במידה רבה את הזמן הפנוי. זאת ועוד: הודות לבילוי במועדון הולכים ומתהדקים היחסים בין הקבוצות.
מנוחה בשבתותמאז ראשית קיומה של חברת הילדים אנו תובעים מהילדים שינוחו מדי יום בצהריים. הדבר נהפך למקובל על הילדים אם גם היו מעדיפים באותו זמן לשחק או לשוטט.
אם בימי חול היה כבר הנוהג למסורת, הרי גם "מסורת" זו הוכיחה כי אין אפשרות להשכיב את הילדים בשבת. עובדה זו גרמה לכך שהילדים הפריעו באותו יום לחברים במנוחתם, הילדים עצמם "מנצלים" היטב את השבת וביום ראשון הם מופיעים יותר עייפים בכיתה מאשר אחרי יום חול.
שיתוף באופניםעד לפני שנתיים-שלוש לא היתה בעיית השיתוף באופניים כמעט בעיה קיימת. מספר זוגות האופנים היה קטן יחסית, וחלק מההורים אף מסרו אותם לשיתוף. בזמן האחרון החריפה בעיה זו מאוד, מבחינה עקרונית וחינוכית-מעשית כאחד. המוסד ואנו הכרזנו על כן מחדש על עקרון השיתוף ואסרנו על הילדים את הרכיבה על אופניי הוריהם. ההחלטה מבוצעת, אך לילדים אין בנתיים אף זוג אופניים. המזכירות החליטה על קניית 4 זוגות לכל קבוצה. מספר זה אינו מספק ונצטרך לחשוב באיזה צעדים חברתיים וכלכליים לנקוט כדי להגדיל מספר זה. אם נתגבר על מכשול זה, פתרנו את בעיית השיתוף החמורה ביותר בין הילדים.
12.7.1963
לבנות הידד!!
תבורכנה הבנות:
דליה, בת עמי, רותי, חגית, חנה, עדה, רבקה, שרה א' על הביאן לנו את גביע המדינה לנשים, תוך מאמץ נפשי ופיסי רב.
דליה: "רצינו בגביע בכל מחיר, כדי למנוע כותרת בעיתון "אף גביע לעין שמר"
חובתנו הפטריוטית היתה לזכות בגביע.
מבחינת האפשרויות להתאמן לפני משחק מכריע זה, מצבנו לא היה מעודד
אחרי הנצחון היתה התרגשתנו עצומה המערכה האחרונה היתה בבחינת "משחק אבוד"
אבל התאמצנו ולקחנו מערכה זו דבר שאצל בנות הוא מן הנמנע בדרך כלל. בתור ראש קבוצה הנני מודה לבנות, לעוזי מור ולקהל המועט שעודד אותנו במשחקנו.
הגביע היה בידנו בשנים 1960, 1962, ועכשיו בשנת 1963..
מהישגי בית הספר
מראשיתה של שנת הלימודים הזאת משביע רצון המצב בבית ספרנו את רצוננו. כל הכיתות נכנסו מיד למסלול הלימודי. לא הורגש המשבר של התחלה בשום כיתה, ואף הצעירה ביותר, בה אנו רגילים לבעיות האופייניות לראשיתה של כיתה ב'. אך אין ברצוננו למסור הפעם דו"ח חינוכי, אלא לתת אינפורמציה על ההישגים החומריים והחינוכיים-ארגוניים שהשגנו, והם המסייעים לנו במידה רבה בעבודתנו החינוכית והלימודית.
חדר המוריםלכאורה דבר של מה בכך, חדר ככל החדרים, אך החדר הוא בבחינת רעיון בהתגשמותו, זהו מקום בו נפגשים המורים מדי יום ביומו ומבררים (סביב כוס קפה כמובן) את הבעיות היומיומיות השוטפות, כך נוצר מגע הדוק בין המחנכים, ותוך שיחה בחברותא מתחלקים ברשמים, מבררים ענינים ופותרים בעיות. שיחות אלה משחררות את ישיבת חבר העובדים השבועית מעומס סדר היום הסידורי ומאפשרות לקיים בה דיונים חינוכיים.
מאז ומתמיד טענו, כי התנאי הראשון לעבודה חינוכית סדירה של בית הספר הוא חבר מורים מלוכד העובד מתוך הרמוניה. אנו על סף הגשמתו של רעיון זה. עם שובו של פרננדו יהיה צוות מורים מלא הרואה בעבודתו את יעודו.
מועדון לילד
גם לילדים סידרנו מקום מפגש. בכיתת בית "גפן" הישנה מבלים הילדים כמעט מדי ערב במועדון לילד. שם נמצאים משחקי חברה ועיתונות ובשעות "מאוחרות" מוגש גם כיבוד קל. הרכב המבלים משתנה מדי פעם: לא בלבד ילדי הקבוצה משחקים בינם לבין עצמם, אלא ישנן פגישות בין קבוצות שונות, וכן בין ילדי הקבוצות להוריהם, בימי החורף כאשר הילדים כבר משעה 19:30 באים לבית הילדים ושעת כיבוי האורות היא הרבה יותר מאוחרת, הרי המועדון בא למלא במידה רבה את הזמן הפנוי. זאת ועוד: הודות לבילוי במועדון הולכים ומתהדקים היחסים בין הקבוצות.
מנוחה בשבתותמאז ראשית קיומה של חברת הילדים אנו תובעים מהילדים שינוחו מדי יום בצהריים. הדבר נהפך למקובל על הילדים אם גם היו מעדיפים באותו זמן לשחק או לשוטט.
אם בימי חול היה כבר הנוהג למסורת, הרי גם "מסורת" זו הוכיחה כי אין אפשרות להשכיב את הילדים בשבת. עובדה זו גרמה לכך שהילדים הפריעו באותו יום לחברים במנוחתם, הילדים עצמם "מנצלים" היטב את השבת וביום ראשון הם מופיעים יותר עייפים בכיתה מאשר אחרי יום חול.
שיתוף באופניםעד לפני שנתיים-שלוש לא היתה בעיית השיתוף באופניים כמעט בעיה קיימת. מספר זוגות האופנים היה קטן יחסית, וחלק מההורים אף מסרו אותם לשיתוף. בזמן האחרון החריפה בעיה זו מאוד, מבחינה עקרונית וחינוכית-מעשית כאחד. המוסד ואנו הכרזנו על כן מחדש על עקרון השיתוף ואסרנו על הילדים את הרכיבה על אופניי הוריהם. ההחלטה מבוצעת, אך לילדים אין בנתיים אף זוג אופניים. המזכירות החליטה על קניית 4 זוגות לכל קבוצה. מספר זה אינו מספק ונצטרך לחשוב באיזה צעדים חברתיים וכלכליים לנקוט כדי להגדיל מספר זה. אם נתגבר על מכשול זה, פתרנו את בעיית השיתוף החמורה ביותר בין הילדים.
12.7.1963
לבנות הידד!!
תבורכנה הבנות:
דליה, בת עמי, רותי, חגית, חנה, עדה, רבקה, שרה א' על הביאן לנו את גביע המדינה לנשים, תוך מאמץ נפשי ופיסי רב.
דליה: "רצינו בגביע בכל מחיר, כדי למנוע כותרת בעיתון "אף גביע לעין שמר"
חובתנו הפטריוטית היתה לזכות בגביע.
מבחינת האפשרויות להתאמן לפני משחק מכריע זה, מצבנו לא היה מעודד
אחרי הנצחון היתה התרגשתנו עצומה המערכה האחרונה היתה בבחינת "משחק אבוד"
אבל התאמצנו ולקחנו מערכה זו דבר שאצל בנות הוא מן הנמנע בדרך כלל. בתור ראש קבוצה הנני מודה לבנות, לעוזי מור ולקהל המועט שעודד אותנו במשחקנו.
הגביע היה בידנו בשנים 1960, 1962, ועכשיו בשנת 1963..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה