ובו מסופר כיצד נרכשו 350 ד אדמות הפרדס מחברת פיק"א ונחפרה הבאר.
נמצא בעיזבונו של אבא שטיין
"מו"מ ממושך אשר ניהלו חברינו צבי (לוריא?) ויהודה (שוורצברד?) היוותה צעד משמעותי בפיתוח המשק. האדמה – חמרה חולית – התאימה לנטיעת פרדס, מה גם שהיו כל הסיכויים למצוא בה מים, כהמשך לקו הבארות של פרדס-חנה.
היינו חייבים עוד להתגבר על דרישת פיק"א להעביר את נקודת התיישבותנו לשטח זה, כקו הגנה דרומי לאדמותיה בפרדס חנה ושכנותיה.
רבה הייתה התלהבותנו סביב הרעיון של נטיעת פרדס, דבר שנמנע מאתנו בשטחים שהיו ברשותנו (1,500 ד') אדמות שחורות וכבדות, ללא מים וללא סיכויים לגלותם. ראינו בכך את התחלת הדרך לקידום והתבססות.
החלקה הראשונה של הפרדס – 35 ד' – ניטעה ב- 1932, עוד בטרם היו לנו מים. את השתילים
הרבים השקנו בעונה זו בעזרת עגלה עם חביות מהבאר שבפרדס בלום (הנמצא בקרבה) הפעם הייתה העגלה רתומה לטרקטור הראשון שנרכש במשק "קטרפילר 10" שנהג בו וותיק הוותיקים – קלמן קצנלנבוגן (אבא של יגאל).
הגיע תור הקידוח. התקשרנו עם הקבלן יחזקאל קלאוזנר אשר עבד בסביבה. בחרדת קודש לווינו אותו בסיירו בשטח. הוא הסתובב בו הלוך וחזור, עלה וירד בגבעות, בין הערוצים, ולבסוף נעמד על אחד ממורדות הגבעה והכריז: "פה יש מים! פה נקדח!"
ואכן, נבואתו נתאמתה.
היות והיה לי כבר ניסיון בקידוח בפרדס הריס (כרכור) סודרתי לעבודה אתו ועם עוד מספר חברים. לרשותו עמד ציוד שהופעל,בעיקר בעבודת ידיים והעבודה הייתה קשה.
הביא – יגאל ק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה